<h1>בה"ג הלכ' שבועה</h1>
<h2>דף כט.</h2>
אמר רב יהודה וצריך שיאמר אתם עדיי גבי הודאה, דאי לא אמר אתם עדיי מצי אמר ליה משטה אני בך, והני מילי דקטעין הוא אבל אנן לא טענינן ליה. אמר אביי לא שנו אלא דאמר ליה משטה אני בך, אבל א"ל לא היו דברים מעולם הוחזק כפרן. (כ"ט:) אמר ליה רב פפא בריה דרב אחא בר אדא הכי אמרינן משמיה דרבא כל מילי דכדי לא דכירי אינשי. ולא שנא אמר להו מלוה אתם עדיי ושתיק לוה ולא שנא אמר להו לוה אתם עדיי. מההוא דאטמין ליה לחבריה בכילתא, אמר ליה מנה לי בידך, אמר ליה אין, עירי ושכבי להוו עלך סהדי, אמר ליה לא, אמר רב כהנא הא קאמר ליה לא, שבועה מיהא מחייבינן ליה. ההוא דאטמין ליה סהדי לחבריה בקברא, אמר ליה מנה לי בידך, אמר ליה הן, חיי ומתי להוו עלך סהדי, אמר ליה לא, אמר רבי שמעון בן לקיש הא קאמר ליה לא, הא אישתיק הכי נמי דחייב. ואמר רבינא ואיתימא רב ספרא ש"מ מדרבי שמעון בן לקיש הא דאמר רב יהודה צריך שיאמר אתם עדים לא שנא אמר ליה לוה ולא שנא אמר ליה מלוה ושתיק לוה, מדקאמרינן הא קאמר ליה לא הא אישתיק הכי נמי דחייב, ואיבעי (תבא) [תבע] מן הלין סהדי.
כל היכא דאמרי עדים בפנינו הודה לו עדות מעליתא היא דתנן אם אמר הוא אמר לי שאני חייב לו איש פלוני אמר לי שהוא חייב לו, לא אמר כלום עד שיאמרו בפנינו הודה לו שהוא חייב לו מאתים זוז, ואמור רבנן כל היכא דאמרי בפנינו הודה לו לא צריך למימר ליה אתם עדיי. וכיון דהודאה היא קניין נמי לא צריך, דהכין אמור רבנן כל בפנינו הודה לו לא צריך קניין משום דעדות מעליתא. וליכא למיחש עד דחזו תרויהו, דאע"ג דלאו בהדי הדדי הויא עדות דאמר מר בין הודאה אחר הודאה ובין הלואה אחר הלואה ובין הלואה אחר הודאה ובין הודאה אחר הלואה מצטרפין, כמאן, כרבי יהושע בן קרחה דאמר אפילו בזה אחר זה מצטרפין.
<h2>דף כט:</h2>
ההוא דהוו קרו ליה קב רשו אמר מאן מסיק בי אלא פלוני ופלוני, תבעוה בדינא קמיה דרב נחמן, אמר להו אדם עשוי שלא להשביע את עצמו. ההוא דהוו קרו ליה עכברא דשכיב אדינרי, הוה קא שכיב אמר מסיקין בי פלוני ופלוני זוזי, תבעינון בדינא ליורשים קמיה דרבי ישמעאל ברבי יוסי, אמר להו כי אמרינן אדם עשוי שלא להשביע את עצמו הני מילי מחיים אבל לאחר מיתה לא, פרעו פלגא, תבעינהו בדינא באידך פלגא קמיה דרבי חייא, אמר להו כשם שעשוי שלא להשביע את עצמו כך אדם עשוי שלא להשביע את בניו, אמרו ליה ניזיל נהדר, אמר להו כבר הורה זקן.
אף על גב דאמר להו אתם עדיי, אי אמר להו כתובו וחתומו והבו ליה כותבין ואי לא לא, דלא ניחא ליה דליפוק שטרא עליה דליתזלו ניכסיה, ואי קנו מיניה כותבין, מאי טעמא, סתם קניין לכתיבה עומד. והיכא דאודי בבית דין כותבין, מאי טעמא, מילי דבי דינא לכתיבה קיימן. ואי לא בבי דינא אינון ואמר להו הוו עלי דייני ולא כלום. הודה בקרקע כותבין, מטלטלי ואיתנהו בעינייהו לאו כקרקע דמו, דמחסרין גוביאנא.
ולית הילכתא כמר בר רב אשי במיפך שבועה דאוריתא דאמר מר בר רב אשי (שבועות מ"א. וסנהדרין כ"ט:) אפילו בדאוריתא אפכינן שבועה. ולמיכתב אודיתא מר בר רב אשי אמר לא כתבינן אודיתא עד דקבעי בי דינא ומשדרי שליחא ומזמני ליה לדינא.
<h2>דף ל.</h2>
אמר להן אחד אני ראיתי את אביכם שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר של פלוני הן של מעשר שיני הן, בבית לא אמר כלום, בשדה דבריו קיימין, כללו של דבר כל שבידו ליטלן דבריו קיימין כל שאין בידו ליטלן לא אמר כלום. הרי שראו את אביהם שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר להם של פלוני הם של מעשר שיני הם, אם כמוסר דבריו קיימין, אם כמערים לא אמר כלום. הרי שהיה מצטער על מעות מעשר שיני שהניח לו אביו ובא בעל החלום ואמר לו כך וכך הם ובמקום פלוני הן, זה היה מעשה ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.
[פסק] היכא דאיכא תרי סהדי דלא חזו לסהדותא בהדי הדדי ואודי ליה קמי חד באנפי נפשיה וקמי חד באנפי נפשיה, אי נמי אוזפיה קמי חד ואודי ליה קמי חד, אי נמי בבת אחת ולא איתרמי לאסהודי סהדותייהו בהדי הדדי, פליגי בהא מילתא ר' יהושע בן קרחה ורבנן, דתניא אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחת, ר' יהושע בן קרחה אומר אפילו בזה אחר זה, ואין עדותן מתקיימת בבית דין עד שיעידו שניהם כאחד, רבי נתן אומר שומעין דבריו של זה היום ולכשיבא חבירו למחר שומעין את דבריו, והילכתא בתרויהו מצטרפין.
<h2>דף ל:</h2>
כל היכא דאמרי עדים בפנינו הודה לו עדות מעליתא היא דתנן אם אמר הוא אמר לי שאני חייב לו איש פלוני אמר לי שהוא חייב לו, לא אמר כלום עד שיאמרו בפנינו הודה לו שהוא חייב לו מאתים זוז, ואמור רבנן כל היכא דאמרי בפנינו הודה לו לא צריך למימר ליה אתם עדיי. וכיון דהודאה היא קניין נמי לא צריך, דהכין אמור רבנן כל בפנינו הודה לו לא צריך קניין משום דעדות מעליתא. וליכא למיחש עד דחזו תרויהו, דאע"ג דלאו בהדי הדדי הויא עדות דאמר מר בין הודאה אחר הודאה ובין הלואה אחר הלואה ובין הלואה אחר הודאה ובין הודאה אחר הלואה מצטרפין, כמאן, כרבי יהושע בן קרחה דאמר אפילו בזה אחר זה מצטרפין.
<h2>דף לא.</h2>
כל זמן שמביא ראיה סותר את הדין. אמרו לו כל ראיה שיש לך הבא מכאן ועד שלשים יום, הביא בתוך שלושים יום סותר, אחר שלשים אינו סותר, אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה זה לא מצא בתוך שלשים ומצא לאחר שלשים. אמר רבה בר בר הונא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. אמרו לו הבא עדים ואמר אין לי עדים, הבא ראיה ואמר אין לי ראיה, לאחר זמן מצא עדים ומצא ראיה, הרי זו אינה כלום, אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה לא היה יודע שיש לו עדים ומצא עדים לא היה יודע שיש לו ראיה ומצא ראייה. ראה שמתחייב ואמר קרבו פלוני ופלוני והעידוני או שהוציא ראיה מתוך פונדתו, הרי זו אינה כלום. אמר רבה בר רב הונא הלכה כדברי חכמים, ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה. (ל"א:) כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן לעולם מביא ראיה וסותר עד שיסתום טענותיו, אמרו לו הבא עדים ואמר אין לי עדים הבא ראייה ואמר אין לי ראיה, אבל באו לו עדים ממדינת הים או שהיתה דיסקיא של אביו מופקדת ביד אחר הרי זה מביא ראיה וסותר. ההוא ינוקא דתבעוה בדינא קמיה דרב נחמן, א"ל אית לך סהדי, א"ל לא, אית לך ראיה, א"ל לא, חייביה רב נחמן, הוה קא בכי ואזיל שמעוה הנך אינשי אמרו ליה אנן ידעינן במילי דאבוך, אמר רב נחמן בהא אפילו רבנן מודו לרבן שמעון בן גמליאל, מאי טעמא, דינוקא במילי דאבוה לא ידע.
ההיא איתתא דנפק שטרא אמרה ידענא ביה דפריעא, הימנה רב נחמן, א"ל רבא כמאן כרבי דאמר אותיות נקנות במסירה, לא שאני הכא דאיבעי קלתיה, כיון דאיתחזק בבי דינא איבעיא קלתיה לא אמרינן. איתיביה רבא לרב נחמן סימפון שיש עליו עדים יתקיים בחותמיו אין עליו עדים ויוצא מתחת ידי שליש או שיצא אחר חיתום שטרות כשר, אלמא שליש מהימן ואפילו אשה.
<h2>דף לא:</h2>
כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן התוקף את חבירו בדין, אחד אומר נדון כאן ואחד אומר נלך לבית הוועד, כופין אותו והולך לבית הוועד, אמר לפניו רבי אלעזר מי שנושה בחבירו מנה יוציא מנה על מנה, אלא כופין אותו ודן בעירו. איתמר נמי אמר רב ספרא אמר רבי יוחנן שנים שנתעצמו בדין אחד אומר נדון כאן ואחד אומר נלך לבית הוועד, כופין אותו ודן בעירו, ואם הוצרך הדבר לשאול כותבין ושולחין, ואם אמר כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני כותבין ונותנין לו. והיבמה הולכת אחר יבם להתירה, אמר רבי אמי אפילו מטביריא לציפורי, אמר רבי אבהו מאי קראה, (דברים כ"ה, ח') וקראו לו זקני עירו ולא זקני עירה. אמר אמימר הילכתא כופין אותו והולך למקום הוועד, אמר ליה רב אשי לאמימר הא דרבי אלעזר מאי, אמר ליה הני מילי היכא דאמר לוה אבל אמר מלוה כופין אותו, דכתיב (שבועות ל"ב.) ועבד לוה לאיש מלוה.
